נשמה של שמנה במסע משנה חיים...

מסע החיים של שירלי שהחל במאי 1972, הגיע לשיאו באוקטובר 2008,עם ההחלטה לעבור מעקף קיבה ו"להתחיל לחיות". כיום, שנים אחרי, שירלי מסכמת: בזכות ד"ר רזיאל ומעקף הקיבה המוצלח השלתי מעליי כ - 85 ק"ג , עברתי ניתוח פלסטי משולב - מתיחת בטן וירכיים ופשוט...נולדתי מחדש. עכשיו היא מספרת על המסע המיוחד שלה, שעזר לה לגלות את שירלי האמיתית, זו שהייתה חבויה וכבויה כל השנים מתחת לשכבות השומן ועל הדרך שלה לעזור לעוד אנשים, כולל אמה, לעבור את הניתוח ולזכות ב"מתנה לחיים".
מערכת מלב"י

אז...איך הכול התחיל ?


שירלי מספרת : "מאז שאני זוכרת את עצמי - הייתי שמנה. הייתי נכדה ראשונה ובת ראשונה במשפחה, דור שני לניצולי שואה. הרבו לפנק אותי, בפינוק שבא גם לידי ביטוי בכמויות אוכל גדולות. בגיל 5 כבר ביקרתי במרפאה אנדוקרינית להשמנת יתר...והשיא היה בדיאטה הראשונה הרצינית שעשיתי מיוזמתי בתקופת גיל ההתבגרות, בגלל ניתוק חברתי לו גרם עודף המשקל.


ה-דיאטה של חיי, בה הצלחתי להשיל 50 ק"ג ב-6 חודשים (ט ע ו ת שגרמה לנזק גופני ארוך טווח) הייתה לקראת הגיוס, כש"חרב" ה"פטור משירות סדיר בשל עודף משקל" מרחפת מעל ראשי. בזכות הדיאטה הצלחתי להתגייס וסופסוף יכולתי להרגיש "שווה" כמו כולם. הדיאטה לא החזיקה מעמד זמן רב לצערי ו...סיימתי שירות צבאי מלא עם עליה של כל המשקל שירד. מאז עברתי דיאטות רבות, מכל הסוגים, השיטות ואבקות הקסמים, ללא הועיל".


" בתחילת נובמבר 1998, התאשפזתי לקראת ניתוח SRVG שכלל פתיחת בטן כפי שהיה נהוג לעשות בזמנו. הייתי בחורה צעירה, מלאת רצון ומוטיבציה לתהליך שאמור היה להוביל לשינוי המיוחל בחיי ששיאו – משקל תקין.


אלא שתכניות לחוד ומעשים לחוד.


בשל סיבוך לא צפוי בניתוח אושפזתי לפרק זמן ארוך (3 חודשים רצופים) בהם עברתי עוד 2 ניתוחי תיקון שכללו גם הם פתיחת בטן, כשבסופו של דבר לא היה מנוס ו"אפקט הניתוח" - בוטל (קו הסיכות נפתח והטבעת הוצאה).


זו הייתה תחילתה של תקופה ארוכה ולא פשוטה – רגשית ונפשית, שנחתה עליי ללא שום הכנה מוקדמת. הנפש (כמו הקיבה) - הייתה מצולקת ועל כך נוספה העובדה שנותרתי ללא שום "כלי עזר" שיסייע לי לרזות. בשלב זה החלה ההשמנה לצבור תאוצה מסוכנת".


"אני מגדירה את התקופה שנמשכה 10 שנים (!), מהניתוח הראשון עד הניתוח המתקן, כתקופה מכוננת בחיי. בזכותה - אם ניתן להגדיר כך "פוסט טראומה" - הגעתי לניתוח התיקון בידיעה ברורה שאני מחויבת לתהליך ואין שום אופציה אחרת מלבד השגת היעד ושמירה עליו. לתמיד.


שתי ההחלטות החשובות בחיי : לעבור ניתוח חוזר, ע"י ד"ר רזיאל


למרות ההחלטה שגמלה בלבה במהלך האשפוז הארוך שלעולם לא תעבור עוד ניתוח הרזיה מכל סוג שהוא - מצאה עצמה שירלי בינואר 2008, מתעניינת שוב בתחום ניתוחי ההרזיה שהלך ותפס תאוצה, באמצעות פורום "קיצורי קיבה" ב "תפוז" ובאתר מלב"י.


"בזכות האתרים הללו למדתי, שבשל העבר הניתוחי העגום שלי, האופציה היחידה העומדת בפניי היא מעקף קיבה ושוב, בפתיחת בטן מלאה.


זה היה לא קל לעיכול, תרתי משמע, במיוחד לאור הסיבוכים האפשריים העלולים לקרות מפתיחת בטן חוזרת.


האמת היא שבפעם הראשונה שקראתי על הניתוח חשבתי לעצמי "אין מצב שאת עושה את זה שוב לעצמך". ההבנה שמדובר בניתוח מורכב שכולל "התעסקות" במעיים, חיתוך הקיבה והגבלת יכולת האכילה, לרבות היותו ניתוח בלתי הפיך – גרמה לי פשוט לכבות את המחשב. נלחצתי כהוגן.


אבל...לא יכולתי לברוח מהמצב. הייתי חייבת "גלגל הצלה" כדי לחיות, וכך – חזרתי למחשב והפעם קראתי ה-כ-ל, את כל החומר הרפואי-מקצועי שהיה קיים בזמנו על הניתוח, יומני אשפוז של מנותחים וכל מידע נוסף שהיה בנמצא.


טבעת לא באה בחשבון מבחינתי, שרוול היה אז חדש מדי ללא מחקר ארוך טווח המלמד על יעילותו ומעקף תריסריון, ניתוח ההמשך של השרוול – גם ירד מן הפרק (אז, לצערי...והיום לשמחתי) למרות שמבחינת ה BMI הייתי מתאימה מאוד".


"ה-BMI שלי הגיע ל-56.8 (היום אני בכלל לא מבינה איך חייתי ככה) שמוגדר כ"סופר השמנת יתר חולנית", והבנתי שאין מנוס", היא מסבירה. "קבעתי תור לפגישת ייעוץ ראשונית אצל מס' מנתחים בכירים, ותיקים ומנוסים בניתוחים חוזרים וביניהם ד"ר אסנת רזיאל, שהייתה אהודה ומומלצת מאוד בקרב המנותחים.


לא פעם אני נזכרת בהתרגשות בפגישה הראשונה שלנו, בה כבר ידעתי שהיא זו שתנתח אותי. אשתף גם אתכם במחווה האנושית שבזכותה שמור לה לנצח מקום חם בליבי.


מרפאת מלב"י שכנה בסוף מאי 2008 במבנה הישן והצפוף של ביה"ח אסותא, במרכז ת"א.


חיכיתי בסבלנות, התרגשות ומתח לתורי. הדלת נפתחה וד"ר רזיאל יצאה ממנה כדי להתארגן לפגישה הבאה, עימי. לאחר מבט מחויך וברכת שלום התבקשתי להמתין מספר דקות, במהלכן, בעודי יושבת בקצה המסדרון המוביל לחדרה, ראיתיה בזוית העין (היא לא ראתה אותי) מחליפה כסאות בין החדרים. הוזמנתי להיכנס לאחר פרק זמן קצר והתיישבתי. בחדר היו 2 כסאות, האחד עם ידיות בצדדים והאחר, שיועד עבורי – בלעדיהן.


למעט המבוכה האישית שלי וההבנה המצערת שבאמת לא הייתי נכנסת לכסא השני מפאת גודלי דאז – אני לעולם אוקיר לד"ר רזיאל תודה על המחווה הרגישה.


היה במחווה הזו מכל הטוב הטמון בה : יחס אנושי ובלתי אמצעי, רגישות, הכלה, אמפטיה, הבנה אמיתית למצוקה והתנהלות "בגובה העיניים".


התכונות הללו, לרבות מקצועיותה וניסיונה רב השנים של ד"ר רזיאל הם שמזכים אותה עד היום, מבחינתי, ומבחינת רבים אחרים במלוא הכבוד וההערכה לפועלה".


הפגישה שארכה מעל לשעתיים, בה עברתי גם אצל דיאטנית ופסיכולוגית הסתיימה באישור חד משמעי שאני "מתאימה לניתוח" (עם 170 ק"ג התחלתיים, יתר לחץ דם, שומנים בדם, כבד מוגדל ושומני במיוחד, הזעה, עייפות וכל אותם סממנים שכל קשר בינם לבין בחורה בת 36 – מקרי בהחלט, איך לא אקבל אישור ?).


נקבע לי תור לניתוח לשבועיים אחרי – אמצע יוני.


שבועיים ! וואו. לא הכנתי את עצמי למהירות הזו (זה רק אומר עד כמה הדבר היה נחוץ ודחוף), ומצד שני – רציתי כבר "לגמור עם זה", לעבור את הניתוח בשלום ולהתחיל לחיות, ולרזות !


בסופו של דבר נותחתי רק חמישה חודשים אחרי, משום שהייתי חברה בקופ"ח שלא זיכתה אותי באפשרות לעבור את הניתוח באסותא ויותר מכעיס מכך – התנתה מעבר ניתוח רק ע"י "רופאים שבהסדר" מתוך רשימה של מנתחים שלא היו מתאימים לי, בגלל עברי הניתוחי.


האמת, שכשאני חושבת על כך היום, שם התחיל השינוי האמיתי, במעבר לקופ"ח אחרת כדי לעבור את הניתוח אצל ד"ר רזיאל.


החיים גרמו לי ל"קיבעון מחשבתי" בהמון תחומים, ובשבילי, מעבר בין קופת חולים בה הייתי חברה מיום היוולדי, לקופ"ח אחרת (ועוד בהחלטה אישית, בלי גיבוי משפחתי) כדי לעשות מהלך דרמטי לשיפור בריאותי וחיי – היה בהחלט נקודת מפנה.


קביעת מועד הניתוח והתקופה שאחריו...


שירלי מספרת :


"את התור לניתוח קבעתי בתאריך שאני בעצמי בחרתי, 26.10.08 (26 זהו מס' המזל שלי) , באדיבותה של שלומית, מתאמת הניתוחים במלב"י שעזרה לי רבות גם בהמשך הדרך, וגם לה התודה והברכה.


מרגע קביעת התור החיוך לא ירד לי מהפרצוף.


ידעתי שאני בידיים בטוחות ומנוסות, שזה הזמן שלי לשינוי ושהפעם – זה יצליח.


החלטתי לא לשתף אף אחד, למעט ההורים, אחותי ושתי חברות קרובות.


זו הייתה החלטה שהגיעה אחרי ניסיון מר מהניתוח הקודם, בו סיפרתי כמעט "לכל העולם" וכשקרה מה שקרה – לא היה לי כח נפשי לספר מה עברתי, ואנשים פשוט הסיקו ש...הרסתי את הניתוח, שלא התגברתי על יצר האכילה שלי ולכן גם הניתוח לא עזר לי לרזות.


בכל מקרה...


הזמן חלף, חגי תשרי עברו בצורה מחויכת וטעימה במיוחד (לא עשיתי "מסיבות פרידה" מהאוכל אבל בהחלט הרשיתי לעצמי להתכבד בלי שמירת קלוריות...) ו...נכנסנו לחודש אוקטובר, אז גם הייתי צריכה להתחיל ב"דיאטת החלבונים" המפורסמת. קל לא היה לי, בכלל.


זה היה חודש טעון וקשה רגשית.


בשנתיים שקדמו לו, ליוויתי את בנה הפעוט של חברתי הטובה שחלה במחלה קשה, החלים ואז, לאחר חצי שנה שקטה – המחלה חזרה ביתר שאת.


הילדון המתוק נפטר יומיים לפני הניתוח שלי והוא עוד לא בן 4.


בהלוויה התפרקתי לגמרי, גם מהאובדן הקשה וגם מכל המתח שצברתי לקראת הניתוח. זה היה סופשבוע קשה ביותר, מכל הבחינות, כשביום שבת, היום שלפני – עוד התבקשתי להיות על נוזלים בלבד.


אם לא הייתי כ"כ שלמה עם ההחלטה לעבור ניתוח, אין לי ספק שהייתי דוחה את המועד לאור הנסיבות, אלא שהחלטתי שגם אני הגעתי ל"ישורת האחרונה" ושהניתוח הוא מבחינתי – הסיכוי האחרון להצלת חיי.


יום הניתוח החל בשעה 4 לפנות בוקר, אחרי שינה קצרה.


התלבשתי, עם הבגדים הענקיים (בתפירה מיוחדת), שרכתי בקושי, כרגיל,


את הנעליים ו-הצטלמתי רגע לפני היציאה מהבית בתמונה (זו שמימין) בתמונה שממחישה את המתח, העצבות והתקווה לשינוי.


הניתוח היה ארוך ומורכב, עם פתיחת בטן והידבקויות רבות כצפוי מניתוח חוזר (לאחר 3 ניתוחי בטן קודמים).


ד"ר רזיאל בהחלט עבדה קשה באותו יום (אני הייתי המנותחת היחידה) ובסופו של דבר, יצרה לי מעקף קיבה ארוך במיוחד, כיס קיבה קטן והעניקה לי חיים חדשים.


כשאני קוראת את דוח הניתוח ומשווה אותו ל"מפת הדרכים" (הסבר לאופן ביצוע הניתוח) שקיבלתי מד"ר רזיאל בפגישתנו הראשונה – לא נותר לי אלא להתפעל ממלאכת המחשבת והמקצועיות הרבה שלה. זה פשוט מדהים לדעת, שכל התהליך המורכב הזה, שהומחש בעט על דף לבן – בוצע בגופי.


הייתי מאושפזת 6 ימים עם כל הנלוות – אינפוזיה, תרגילי נשימה, שיקוף וק"ת ומשככי כאבים לפי הצורך, וביום שישי 31.10.08 יצאתי משערי ביה"ח על שתי רגליי, מעוקפת קיבה כדת וכדין.


הירידה במשקל הייתה מהירה.


קרוב ל 40 ק"ג ב-4 החודשים הראשונים. 70 ק"ג בתום השנה הראשונה.


כשהופיע המספר 99 על צג המשקל הדיגיטלי (כשרכשתי אותו שמחתי שיכולתי למצוא משקל שמתאים לשקילה עד 180 ק"ג!) – שלחתי תמונה במייל לד"ר רזיאל. זה היה אושר גדול, אני (!) דו ספרתית (מגיל 18 לא הייתי J).


את האמת ? בכלל לא עיכלתי שירדתי כ"כ הרבה ויחד איתי הסביבה, שנדהמה לנוכח התכווצותי המהירה. זה היה משמח ומלחיץ גם יחד.


משמח – כי הייתי בשיאי, היה לי טוב, הרגשתי קלה ופעילה.


מלחיץ – כי הרגשתי שאני במבחן ההוכחה, בו כולם מחכים לראות מתי אשמין חזרה (זה לא קרה, ולא יקרה...).


החלפתי מלתחות בגדים בזו אחר זו, כל מה שהיה גדול עליי – העברתי.


לא רציתי שום זכר ל"אוהלים" שנהגתי ללבוש, או לחולצות-הזהות-רק-בצבעים-שונים שרכשתי מעת לעת, כי עד שמצאתי בגד שעלה עליי, רכשתי את כל הסדרה...(אין ספק שחנויות הבגדים המובילות למידות גדולות הפסידו "לקוחת זהב").


מסרתי הכל – למעט זוג מכנסיים אחד, שנתפרו כחודש לפני הניתוח, היו צמודות עליי ביום הניתוח והיום, אני יכולה להיכנס אליהן יחד עם עוד 2 אנשים לפחות. זו מזכרת מתקופה אפלה, שתמיד תהיה לנגד עיניי כ"תמרור אזהרה".


השינוי במצב הרוח היה דרמטי. נהייתי בן אדם שמח יותר, אופטימי יותר, ידידותי יותר. הביטחון העצמי נסק, הרגשתי שהפכתי משקופה לגלויה, וראויה.


עצוב לי לדעת שבמשקל שיא של 170 ק"ג הייתי שקופה בחברה. "לא ספרו אותי" בכלל, הייתי מובנת מאליה, חסרת דעה וקול.


היום כל זה השתנה.


אני יכולה להגיד שגם יותר מ-3 שנים אחרי, השינוי כ"כ עוצמתי וחדש לי, ואני עדיין מתרגלת אליו (יש לי מניירות של שמנה, זה "מצחיק" לראות את זה מהצד), שלאחרונה, במסגרת ראיונות עבודה שעברתי, התנהגתי כ"כ שונה מפעם, הייתי בטוחה בעצמי והצגתי "כרטיס ביקור" אישי / אנושי מקצועי יותר


והתקבלתי ללא מעט מקומות עבודה נחשבים וטובים, כך שהבחירה הייתה בידיים שלי (והיא בהחלט לא הייתה קלה ובכ"ז – שלי !), כ"כ שונה מראיונות עבודה בעידן ההשמנה, אז הייתי חוזרת הביתה במפח/עוגמת נפש כי למרות שקורות החיים שלי "דיברו בעד עצמם" – ברגע שהייתי מגיעה לראיון – נפסלתי "מחמת המראה הלא ייצוגי". עצוב להבין שככה מתנהלים הדברים בימינו.


על השנתיים הראשונות אחרי הניתוח אני יכולה לכתוב ספר, אולי עוד אעשה זאת. אלו היו שנתיים מטלטלות מאוד, עם המון חוויות חדשות, תובנות עמוקות ושינויים בכל תחומי החיים.


בשנה השניה לניתוח השלמתי ירידה של עוד 15 ק"ג והגעתי "למנוחה ולנחלה" – למשקל של 85 ק"ג. בדיוק חצי ממצבי ההתחלתי.


גם כשאני כותבת את הנתון הזה היום, אני לא מאמינה.


לא מאמינה שההישג הזה הוא שלי, שכלי העזר שבחרתי לעצמי ממשיך להוכיח את עצמו מדי יום ובכל רגע נתון ושקל לי לשתף עימו פעולה – הגבלת הכמויות הוכיחה את עצמה, ואפילו לי, כבעלת הפרעת אכילה קשה – היא אפשרית ואני יכולה לה.


השלב השני – פלסטיקה (מתיחת בטן וירכיים בניתוח משולב)


עם הירידה המהירה והדרמטית במשקל הצטברו על גופי עודפי עור ושומן משמעותיים שגרמו לי להרגיש את כל מסת המשקל שרזיתי – כמו שק תלוי עליי.


מתוך הבנה שספורט לא יעלים את המצבורים, פניתי לקבלת חוות דעת אצל מיטב הפלסטיקאים לקראת ניתוח הסרת עודפי עור בפלג גופי התחתון, שם המצב היה הכי חמור.


כמו בתהליך המקדים למעקף הקיבה, גם פה ה"קליק" הראשוני היה ברור.


ד"ר בני מייליק, כירורג פלסטי בכיר נתן לי את התחושה ש"יש על מי לסמוך" ושהוא יהיה האחראי לשינוי הדרמטי השני שאעבור – עיצוב הגוף לאחר הירידה במשקל, ואכן, לא טעיתי. מדובר בהחלט ברופא מקצועי, מומחה בתחומו ואמן בעיצוב הגוף.


התהליך היה די קצר, ולאחר קבלת התחייבות מלאה של קופ"ח לניתוח, אישור שהוגדר כ"נדיר ונדיב" (אפילו חברי הוועדה להסרת עודפי עור הבינו את חומרת המצב) עברתי ניתוח משולב – מתיחת בטן וירכיים באוגוסט 2010.


עיצוב פלג הגוף התחתון הגיע בדיוק בזמן, ונעשה כמקובל לאחר תקופה של התייצבות במשקל. זהו ניתוח לא פשוט בכלל, במיוחד אם הוא משולב (2 אזורים מנותחים) ומומלץ להגיע אליו בשלים מבחינה נפשית, פיזית, רגשית ובריאותית – מבחינת ערכי ויטמינים חיוניים ומאגרי ברזל על מנת להקל את ההתאוששות ממנו.


ההחלמה הייתה ארוכה ולא קלה בלשון המעטה, וגם עליה ניתן להרחיב בפרק שלם מיוחד ובכ"ז – תוצאותיו של הניתוח המורכב היו מהפכניות.


פלג הגוף התחתון שלי עוצב מחדש וקיבלתי "מראה נשי" עם בטן שטוחה,


עיצוב איזור המותניים ומתיחה מקסימאלית של הירכיים.


גם אחרי הניתוח הפלסטי הוחלפה כל הגרדרובה.


צנחתי אחריו בעוד 2 מידות (הגעתי למידה 42 במכנסיים ו-40 בחולצות. אני ! שהייתי תופרת בגדים במיוחד זכיתי להיכנס לחנויות כמו זארה / קסטרו ושות') ולקח לי הרבה זמן להתרגל (עדיין מתרגלת...) למראה החדש והשטוח.


חיים חדשים...


שירלי מבקשת להדגיש כי "ההתמודדות היא יומיומית. חשוב לזכור שהניתוח אינו מעשה קסמים. זהו ניתוח קיבה ולא ניתוח מח".


"הראש השמן" (כהגדרתה) לא נעלם יחד עם הק"ג הנושרים והוא תמיד יהיה שם, וינסה להקשות על ההתמודדות. האחריות ועבודת התחזוקה – כולה עלינו".


"אני לוקחת איתי לכל מקום את המשפט ששמעתי בזמנו מד"ר רזיאל "הכל מתחיל בבחירות נכונות של המזון".


ברגעים קשים במיוחד (ויש כאלה) המשפט הזה מציל אותי, פשוטו כמשמעו, ומנתב אותי לבחירה "נכונה" של סוג המזון. כמובן שגם נשנושים "מותרים" מעת לעת, אבל חשוב להיות במודעות כל הזמן כי רק כך השליטה בידינו.


קצת על אמא...


אמא שלי עברה מעקף קיבה ב 23.01.2012. כמובן שאצל ד"ר רזיאל.


לא הייתה אופציה אחרת מבחינתנו.


היום היא שנה אחרי. מינוס 30 ק"ג (מתוך 40 ק"ג עודף) וממליצה מאוד, גם לאנשים מעל 60 לעבור את הניתוח ולזכות באיכות חיים ובריאות טובים יותר.


היה מדהים לראות את התהליך שלה מהצד, למען האמת – אני עדיין לא מעכלת (תרתי משמע) שהיא באמת "עשתה את זה".


היא בת 63, מורה (למתמטיקה!) בפנסיה והכל אצלה התנהל כ"כ אחרת.


יש בה שלווה כזו (תמיד הייתה, היא אישה כזו, שקטה, נעימה ואצילה) שהמסע שלה השתלב בה בזרימה טבעית.


ההחלטה התקבלה, לדבריה - בזכותי. היא צפתה בי במהלך השנים, ראתה את השינויים שעברתי בזכות התהליך והחליטה שגם היא מעניקה לעצמה מתנה לחיים.


נתחיל ונאמר שהיא ליוותה אותי בכל חמשת הניתוחים שעברתי ורק כשהיוצרות התחלפו, ואני הייתי זו שליוותה אותה – הבנתי בעצם מה עברה איתי בכל אחד מהניתוחים.


לא היה פשוט להיות בצד המלווה, בלשון המעטה. במיוחד כשתחילת המסע שלה היה מאתגר ומורכב קצת יותר. בכל מקרה, אנחנו אחרי זה, ובזכות התהליך המשותף שלנו – הוא קל יותר לביצוע ובהחלט מוכיח את עצמו.


גם בגיל כזה חשוב להגיע עם מוכנות נפשית, רצון לשינוי ויציאה מ"קיבעון מחשבתי" כדי למקסם את התהליך ולהשיג את היעד המבוקש.


וכן, "שווה" לעשות את זה גם בשביל "רק" 30-40 ק"ג.


אני הייתי פעם בצד שחשב שזו שטות, פעולה כזו פולשנית בקיבה עבור הרזיה של 30 ק"ג ?!, והיום, כשאני רואה עד כמה השינוי הוא דרמטי, וכזה שלא היה מוּשג בשום דרך אחרת - בהחלט שיניתי את דעתי. 30 ק"ג עודף שלה השתוו ל 90 ק"ג עודף שלי (הכל יחסי לנתונים האישיים ההתחלתיים) וזה היה MUST.


אין מאושרת ממני על ההצלחה וההנאה שלה מההישג.


כעת כל שנותר הוא "רק" לצרף את אחותי למסע ונוכל להתגאות ב"מנוי משפחתי" אמיתי.


ומה עכשיו ? מסיכון לסיכוי... 10 התובנות וההמלצות של שירלי :



  1. נתוני BMI : קודם - 57 מעודכן – 28. הירידה במשקל נמשכה כשנתיים והסתכמה ב-85 ק"ג (מתוך 90 ק"ג משקל עודף). יותר מ-4 שנים אחרי - אני ממשיכה לעשות הכל על מנת לשמור על ההישג. זה אמנם לא קל ויש תנודות מעלה-מטה, אבל כשאני נזכרת מהיכן התחלתי ולאן לעולם לא ארצה לחזור – אני מתמקדת ביעד ומכוונת מטרה, וזה אפשרי !


  1. תחושת שובע. עוד פרק ארוך בספר שאוציא לאור בעתיד. תחושה שלא תשווה לשום דבר אחר, שמעולם לא הייתה לי לפני כן וכבר למעלה מ-3 שנים אני נדהמת מהשפעתה ומעוצמתה. זוהי אחת ה-מתנות (אם לא ה...) של הניתוח המופלא הזה.


  1. בדיקות דם - אחת לחצי שנה. תמיד שמחה לגלות ערכים תקינים בתפקודי הכבד, בכולסטרול, בברזל ובהמוגלובין. גם לחץ הדם התאזן ואין לי צורך יותר בטיפול תרופתי. הבנתי מחברים מעוקפי קיבה שהיו סוכרתיים שגם אצלם הערכים התאזנו, זה מדהים !


  1. ויטמינים – חברים לדרך. מצחיק שאני כותבת את זה (ד"ר רזיאל J), אבל אם נהיה רציניים לרגע – מעוקפי קיבה, אתם מחויבים לזה. חשוב להקפיד על נטילתם במקביל לאכילה של מזונות חלבוניים.


  1. פעילות גופנית – שתי מילים שמעולם לא היו קשורות אליי (אלא אם הזזת אצבעות בשלט הטלויזיה גם מוגדר ככזה J) נעשות היום בקלות ומתוך רצון. מודה שחדרי כושר ואני זה עדיין "לא זה" אבל היי...גם הליכה מהירה 3 פעמים בשבוע ב"חדר הכושר של העולם" (טיילת העיר) היא פעילות גופנית...


  1. בחירות נכונות של המזון – אין 0. הניתוח מצריך שיתוף פעולה, אל תהיו שאננים. כל ניתוח אפשר לעקוף ולכן כדאי מאוד לסגל הרגלים חדשים ולהקנות את המיומנויות הנכונות בשנה הראשונה כדי להקל על ההתמודדות בשנים הבאות.


  1. ליווי דיאטנית ופסיכותרפיסט בשנה הראשונה ובשנים שאחרי – מומלץ. מדובר במסע מציף רגשית ותמיכה של אנשי מקצוע הנה כמעט הכרחית כדי "לעבור אותו בשלום" ולמקסם את התוצאות ממנו.


  1. בגדים ! מידות שפויות, מחירים זולים ואושר גדול בתאי המדידה. בין מידה 60 וצפונה למידה 40/42 עוברות המון קלוריות. המאמץ משתלם !


  1. כיום קיימות 2 קומונות תמיכה ייעודיות למנותחי מעקף קיבה בעיקר (אבל לא רק...) :

"מעוקפי קיבה ותריסריון" – קומונה המיועדת למנותחים חדשים, בתחילת המסע http://www.tapuz.co.il/communa/usercommuna.asp?communaid=33248


ו :


"מעקף קיבה : מסיכון לסיכוי" – קומונה (סגורה לחברים, עם רישום מקדים באמצעות המייל) בניהולי, המיועדת למנותחים ותיקים יותר, שסיימו את "שנת האופוריה הראשונה" בה חוו את הירידה הגדולה, וכעת מתמודדים עם "החיים האמיתיים" והמאתגרים.


http://communa.tapuz.co.il/gastricbypass


בשתי הפלטפורמות תמצאו קהילה חמה ותומכת של מנותחים בריאטריים, רובם מעוקפי קיבה, שחולקים חוויות ומשתפים בקשיים שהמסע מזמן לכולנו.


מעת לעת יש גם מפגשים חברתיים ומפגשי תוכן עם אנשי מקצוע מתחום הבריאטריה.


אני מזמינה אתכם להיכנס ולהכיר קהילה תומכת מתוך שותפות גורל אמיתית.



  1. "תעביר את זה הלאה" - אשמח לסייע מניסיוני למתלבטים, למועמדים לקראת ניתוח ולמנותחים בכל שלב בתהליך. אני באמת רואה בכך שליחות.

 


ניתן לפנות אליי באמצעות המייל: shir.with.love@gmail.com


או באמצעות הקומונה בשמי ה"תפוזי" : חמ סה.


תודות...


לסיכום, אומרת שירלי, "אני ממליצה על התהליך מכל ומ"קול" הלב.


מדובר בתהליך מרתק, מלא תובנות שיוביל אתכם לשינויים בכל תחומי החיים.


חשוב להגיע אליו עם רצון אמיתי לשינוי. הוא מעניק כלי עזר יעיל ואפקטיבי להתמודדות ובהחלט אפשרי לביצוע".


ברצוני להודות מעומק הנשמה :


לד"ר אסנת רזיאל, האחת והיחידה, על הליווי לאורך כל הדרך ובכל שעה, על התמיכה, האכפתיות, הדאגה, ההכלה ועל עצם היותה. אני מרגישה שהיא הצילה אותי (מעצמי) והעניקה לי הזדמנות שנייה לחיים טובים ובריאים.


ו...תודה גם בשם אמא, על ה-כ-ל. את "המלאך השומר" שלנו.
לכל הצוות במלב"י, ובמיוחד לשלומית, מירית ועינת.
לצוות המחלקה הכירורגית ולצוות טיפול נמרץ באסותא ת"א


לחבריי משכבר הימים וחבריי החדשים (חברים לחיים שגיליתי בזכות הקומונה) - שותפיי למסע, על הדרך המשותפת, הפרגון, השיתופים והתובנות.


וכמובן - למשפחתי האהובה על התמיכה והאהבה האינסופית.
רק בריאות, לכולנו !


שירלי J



      24/03/2012                    שלח לחבר                          הדפס
 
שירלי לפני



שירלי אחרי הניתוח




ה BMI שלי הגיע ל 56.8, היום אני בכלל לא מבינה איך חייתי ככה, שמוגדר כסופר השמנת יתר חולנית, והבנתי שאין מנוס



לא מאמינה שההישג הוא שלי, שכלי העזר שבחרתי לעצמי ממשיך להוכיח את עצמו מידי יום ובכל רגע נתון ושקל לי לשתף איתו פעולה. הגבלת הכמויות הוכיחה את עצמה, ואפילו לי כבעלת הפרעת אכילה קשה, היא אפשרית ואני יכולה לה



עם הירידה המהירה והדרמטית במשקל הצטברו על גופי עודפי עור ושומן משמעותיים שגמו לי להרגיש את כל מסת המשקל שרזיתי - כמו שק תלוי עלי









 
 
Google
מה הצריכה המטבולית הבסיסית שלך
מין
משקל בק"ג
גובה בס"מ:
גיל
ה-BMR שלך חישוב BMR
כמה קלוריות נחוצות
בכדי שאשמור על משקלי ?
פעילות
דרישה יומית קלוריות




דוא"ל
שם
 
ליידי אסיא אסיא מדיקל
דיאטה
קישורים
תנאי שימוש
מדיניות פרטיות
כניסה לרופאים
איך להגיע
הוסף למועדפים
כל הזכויות שמורות למרכז לטיפול בהשמנת יתר ©