שנת השרוול השלי

שמחה חוגגת שנה לניתוח השרוול שעברה במלבי וחולקת אתכם את כל מה שעברה מרגע ההחלטה על הניתוח ועד היום
שמחה גניאר

הכל התחיל לפני שנה וחצי כשצפיתי בסרט בר מצווה שהשתתפתי בה ולקח לי זמן לזהות ולעכל שזאת שעומדת ליד בעלי זו אני.


בבת אחת הוטחה האמת בפרצוף של "מה זה  הדבר הזה"?


זה לא שבחיי הייתי רזה וחטובה אבל ל-120 ק"ג לא הגעתי. היה ברור לי שאני חייבת עזרה כירורגית, לא נולד האיגוד , העמותה המאמן או מכון שלא ראה את הצ'קים שלי. נכנסתי לרשת וקראתי המון חומר על הניתוחים הגעתי למסקנה שהשרוול מתאים לי בול.


סיימתי את הבדיקות בהקדם האפשרי ונפגשתי עם הרופאה והאגדה ד"ר רזיאל. מיד הייתה בייננו כימיה , קסם לי מאוד שאני זו שבוחרת את תאריך הניתוח  גם כי היה לי עסק (צהרון פעיל) וגם כי אני אדם רוחני ותאריך הלידה החדש היה חשוב לי מאוד,  הרופאה המקסימה הזו זרמה איתי ועם התחושות שלי.


זומנתי לניתוח ב7.8.08 בשבע בערב, בבוקר עוד  הייתה לי קייטנה , יומיים קודם הודיעו לי שהניתוח הוקדם לתשע בבוקר המשמעות ביטול יום קייטנה.


כל הסביבה ידעה שאני עוברת ניתוח אולם קומץ מצומצם מאוד ידע על התאריך. הסיבה : לא להדאיג את אמא שלי שגם ככה הייתה על סף התמוטטות. למרות הפירגון והרצון שסוף סוף הבת שלה תראה ותרגיש אחרת היא דאגה מאוד (כמו כל אמא לא?)


השבוע שלפני הניתוח


תחושה של "אין מצב לבטל" אולם תקופה מלאה חששות,פחדים לחצים , דיאטת הפחמימות לא הוסיפה לי עוד שמחה לחיים.


זה המקום לציין שאני אמא לארבעה ילדים הגדול היה לפני גיוס והקטנה בת 3 וחצי ואני  ? אני אמא טוטאלית שחיה נושמת ומחוברת לילדים. המחשבות של אם יקרה לי משהו מה יהיה איתם?כתבתי בראש כבר את הצוואה ומכתבי הפרידה מהם למקרה ש..... שוחחתי כבר עם כל ה"אמהות המחליפות" שארגנתי להם. בכי ודמעות חרדה ותחושה של אולי אתקפל? כל אלה היו מנת חלקי בשבוע הזה וכשהתיישבתי לכתוב מכתב לבני בכורי הילד שנולד כשאני עדיין הייתי ילדה הבנתי שאין מצב כרגע לפרידות , אני לא הולכת להיפרד מאף אחד אני הולכת ללדת את עצמי מחדש. נישאתי בגיל 19 וכל חיי היו סביב הבית הילדים העבודה נכון שבמשך הזמן התפתחתי וצמחתי רוחנית, העסק שגשג הייתי שמנה יפה שמחה ומאושרת אבל..... היה חסר משהו הייתי חייבת לעצמי את המראה החדש.


יום הניתוח


אופרציה- הקטנה לקייטנה נשיקות ופרידה מהילדים. תיאום עם דודה שלי  שתהיה בת"א עם אמא שלי ונודיע לה שהכל יסתיים ואז הן תבואנה לביה"ח.


מגיעים לבי"ח קבלה התרגשות כמובן ריב קטן עם הבעל כי איך אפשר בלי? ...


ואז ההמתנה לבד במסדרון בין הכניסה לניתוח לחדר אחיות זה הזמן לסמול טוק עם בורא עולם.


אני: אלוהים שלי ברור לך שאין לי זמן למות עכשיו? אתה יודע -הגדול אוטוטו מתגייס ואני הלוא חייבת לדאוג 3 שנים כי אם לא אני אז מי?


הבעל ..... איך יסתדר עם כל הארבעה? המטלות, חשבונות, ביטוחים ,קניות, המסכן אפילו מס' חשבון בנק הוא לא יודע


הקטנים ? לא קניתי להם ספרים לבי"ס  - קיצור הסברתי שכנעתי וקיבלתי ממנו אישור בתחושה הפנימית שלי שהכל יהיה בסדר ושהשנה אני בשנה 5(נומרולוגית) וזו שנת החופש שלי ואת השנה הזו אני לוקחת בגדול.....


וכך היה.........


אחרי הניתוח


ההחלמה לא זכורה כטראומתית היתה סבילה לחלוטין,  קצת מרגיז  שחודש אוגוסט עבר ב"חלושס" ובשתיה בד"כ זה חודש המנגל אצלנו- מפעילים אותו בכל סיבה למסיבה.


ואני- סגרתי את הצהרון – לקחתי "חופשת לידה" כזכור לכם ילדתי את עצמי מחדש.


חצי שנה התעסקתי רק בעצמי (וגם במשפחה).


כמו תינוק קודם שתיה אח"כ רכים וטחונים ולאט לאט אוכל אמיתי בכמויות קטנות. הכנסתי את הספורט לשגרת חיי , יום יום מהרגע שהורשה לי גרתי בבריכה. צעדתי ברגל לבריכה (שעה הליכה)  בבריכה נכנסת למכון כושר עובדת על המכשירים (בניתי תוכנית עם המאמן) אח"כ שחיה ג'קוזי וסאונה ואז מתחילה את היום.


לימים התברר שההתמכרות הזו עושה לי טוב וכשחזרתי לעבודה במשרה מלאה אני מתאמנת פחות אולם מקפידה יום יום על הליכה בחמש ורבע בבוקר קניתי לי כל מיני מכשירי כושר קטנים לבית (משקולות כדור וכד') עובדת בבית על השרירים ומקפידה לפחות פעמיים שלוש בשבוע על "אמון מתקדם" בבריכה.


"הפסדתי" הרבה כסף בתקופה הזו אבל הרווחתי את עצמי מחדש.


החזרתי את השמחה האמיתית לחיי (תרתי משמע). כל ק"ג שנשר גרר אחריו ריקוד וצהלה. הבית שקק חיים , הרגשה של אהבה שמחה ואושר עטפה ועודנה עוטפת את עולמי.


התחושה שלי היא שאני רוצה לנגוע באנשים ולהעביר להם את האושר הזה.


שינויים רגשיים


בשנה זו הבנתי יותר מכל מהי אהבה עצמית, קבלה עצמית ללא תנאי מה באמת קורה כשאני מביאה את עצמי למרכז.


הבנתי גם שתחושות האושר והביטחון הזה יכולות גם להיות הרסניות אם לא הייתי במודעות.


הבית יכול היה גם להתפרק כי פתאום האמא מרגישה "מיס יוניברס"  וכל הסביבה צריכה להכיל ולקבל את שמחה החדשה. החברות הקרובות נשארו ,בזכות הרשת רכשתי מעגלים נוספים של חברים.


בינואר הרגשתי שבא לי שוב לעבוד ופתחתי משפחתון לקטנטנים שהלך וצמח אולם מהר מאוד הבנתי שאני כבר לא שם .... זה לא המקום לעבוד- בבית, לא צריך יותר להתחבא ולא חייב לעבוד רק עם ילדים שמקבלים ואוהבים ללא תנאי.


היום בא לי לצאת, להתלבש,  להתערבב בחברה לעשות עסקים כמו שאני אוהבת ויודעת לעשות.


חודשיים מיום הקמת המשפחתון הודעתי להורים שלא תהיה המשכיות למשפחתון , המשפחתון נסגר מחר ב-6.8.09 בדיוק שנה אחרי הניתוח. למעשה נסתם גולל על תקופה שלמה של עבודה אינטנסיבית עם ילדים בבית.


בחרתי לי בדרך חדשה, אני הולכת להתפרנס ממה שאני הכי אוהבת עבודה עם אנשים, להנחות סדנאות להעצמה אישית , סדנאות צחוק עם תובנות. לעבוד עם הקלפים שלי מלאי התובנות. להדריך אנשים וללמד אותם להיות אופטימיים ומאושרים.


היום יש בי את הכח לתת ליקום ולאנשים הרבה מאוד כי קיבלתי כוחות חדשים בשנה הזו.


כמובן שאתמקד בנישה שלי בנישה של אנשים שהאוכל וההשמנה הקשו על חייהם, אנשים לפני ואחרי ניתוח כי היום מהמקום שאני נמצאת בו אני יודעת ומרגישה כמה עוצמה אוכל להעניק לאנשים הנפלאים האלה.


כי רק מי משהיה שם יכול להבין.


תוצאות הניתוח נכון ל 4.8.09 


משקל התחלתי 125.5 ק"ג BMI 50


משקל נוכחי 78.400 ק"ג BMI 31  


הורדה של 76% ממשקל העודף.


כנראה שדוגמנית לא אהיה כי אני לא מתכוונת להרוס את הפנים נעים לי להיות אישה מלאה במקומות הנכונים, מסתכלת עם הפנים קדימה לכיוון פלסטיקה למקצה שיפורים .......


מרגישה ונראית מיליון דולר וגם מבזבזת בהתאם...


תודות


משפחה – בעלי המדהים שתמך דאג הכין מיץ גזר וגיבה אותי בימים קשים וקלים (לך תהיה בעלה של מובטלת שמתאהבת פתאום בעצמה באמצע החיים וכל הזמן מבזבזת ... בלי לקטר)


הילדים המדהימים שלי שהלכו והולכים איתי באש ובמים והרוויחו אמא חדשה טריה ורעננה.


להורים ולאחים המדהימים שלי שליוו ומלווים אותי לאורך הדרך ונמאס להם כבר לשמוע על המכון כושר שלי.


לקומונת המשורוולים דאז בתפוז והיום הפורום באג'נדה הוותיק והצעיר


ליבי שרוולון פשפשית וקאי שעזרו גם מעבר לרשת בטלפון ובתמיכה.


לפורום קיצורי קיבה בתפוז שממנו שאבתי מידע על התחושות של מטובעים משורוולים ומעוקפים.


לד"ר רזיאל האחת והיחידה שתמיד שם מסבירה תומכת אנושית אכפתית ודואגת.


לחברות המדהימות שלי מהבית


ליאתי אוריתי ענתי ועפרה שתמכו פרגנו עזרו והיו שם בשבילי לאורך הדרך


ולכל מי שהגיע עד הלום......


מאחלת לעצמי ולכם להיות תומכת ומלווה לאנשים שהגיעו להחלטה של שינוי בחיים, מקווה שהקבוצות יתמלאו ואנשים ישאבו מהם את הטוב ביותר כמו שמגיע להם ,המשך חיים מוצלחים לכולנו לפחות כמו השנה האחרונה שלי.


שלכם באהבה


שמחה


טל 054-2699023


simhaj217@gmail.com

לצפיה בראיון עם שמחה במקצוענים בערוץ 10 

לקריאת עוד סיפורי הצלחה לחץ כאן


לקביעת תור ליעוץ: 03-7645444 או 03-7645444



      02/09/2009                    שלח לחבר                          הדפס
 
שמחה לפני הניתוח



שמחה שנה אחרי




זה לא שבחיי הייתי רזה וחטובה אבל ל 120 קג לא הגעתי. היה ברור לי שאני חייבת עזרה כירורגית, לא נולד הארגון, העמותה, המאמן או מכון שלא ראה את הצקים שלי. נכנסתי לרשת וקראתי המון חומר על הניתוחים, הגעתי למסקנה שהשרוול מתאים לי בול



ההחלמה לא זכורה כטראומתית, היתה סבילה לחלוטין, קצת מרגיז שחודש אוגוסט עבר בחלושס ובשתיה, בדרך כלל זה חודש המנגל אצלינו - מפעילים אותו בכל סיבה למסיבה



החזרתי את השמחה האמיתית לחיי (תרתי משמע). כל ק"ג שנשר גרר אחריו ריקוד וצהלה. הבית שקק חיים , הרגשה של אהבה שמחה ואושר עטפה ועודנה עוטפת את עולמי









 
 
Google
מה הצריכה המטבולית הבסיסית שלך
מין
משקל בק"ג
גובה בס"מ:
גיל
ה-BMR שלך חישוב BMR
כמה קלוריות נחוצות
בכדי שאשמור על משקלי ?
פעילות
דרישה יומית קלוריות




דוא"ל
שם
 
ליידי אסיא אסיא מדיקל
דיאטה
קישורים
תנאי שימוש
מדיניות פרטיות
כניסה לרופאים
איך להגיע
הוסף למועדפים
כל הזכויות שמורות למרכז לטיפול בהשמנת יתר ©