"שינויים של שמחה"

כך מסכמת שמחה גניאר את המסע הפיזי והנפשי שעברה בשנתיים האחרונות. היא סגרה את הצהרון בו עבדה והתמסרה לבריאותה שלה, עברה ניתוח בריאטרי והשילה 50 קילו בסופו של תהליך, אותו היא מכנה בהומור "חופשת לידה". שמחה למדה טכניקה חדשה לחיים ועשתה הסבת מקצוע למאמנת אישית: "אני רוצה לעזור לאנשים לעשות שינויים לטובה בחיים שלהם"
מערכת מלב"י

 

אוגוסט 2008 ייזכר לשמחה גניאר כחודש הדרמטי של חייה, בו היא החלה תהליך של לידה מחדש. בתחילת אותו חודש המשקל צעק מולה 125.5 קילו, לאחר שנתיים, ניתוח שרוול ומעבר לאורח חיים בריא, היא רושמת 48 קילו פחות ומצב-רוח רענן הרבה יותר.


"השנה הראשונה הייתה שנת" ירח הדבש" שלי, היא עברה מהר מאוד והוקדשה כולה להטמעת הרגלים חדשים ולירידה במשקל" מספרת גניאר. "לאחר הניתוח לקחתי "חופשת לידה", סגרתי את הצהרון שהיה לי והתמסרתי לתהליך הירידה. הכנסתי ספורט לחלק משגרת יומי, מיד כשהתאפשר עשיתי מנוי לבריכה ושם התאמנתי בחדר כושר, שחיתי, ג'קוזי וסאונה והתחלה של יום חדש".


הסבלנות לא אחרה להראות תוצאות: "בשנה זו, הסתגלתי לכמויות האוכל שהשרוול שלי יכול להכיל, והתוצאות נראו כבר אחרי עשרה חודשים בהם ירדתי 48 ק"ג והמשקל התייצב. בשנה הזו החל המסע של חיי, מסע שכל יום הוא תובנה חדשה, כל קילו שירד חשף רובד רגשי נוסף, ולאט לאט אני מרגישה שאני מגיעה "לליבה". בשנה הזו למדתי את ה"טכניקה" של החיים עם  השרוול והרבה מעבר לכך".


השנה הראשונה: סגנון אכילה חדש


למשפחה יש השפעה רבה, כפי שמיטיבה לספר גניאר: "בהתחלה אכלתי כמויות אוכל זעירות, שאפילו הילדים שלי בהיותם תינוקות אכלו יותר, אחר-כך יש איזשהו "בום" הכמויות גדלות צריך פתאום לשים לב כמה נכנס ומה נכנס, הקוסם הזה שיש לי בבטן רוצה שאהיה קשובה לו. הבנתי שהאידיליה נגמרת ואני צריכה "להיכנס" לפעולה. דבר ראשון החלטתי להיות קשובה, לא להעמיס, כשמרגישה את הלחץ פשוט להפסיק ואם ממש ממש רוצה להמשיך מפסיקה מעט מחכה טיפה ואוכלת עוד קצת.


"השלב הבא הוא שלב הבחירה של מה לאכול, עם הזמן סיגלתי לעצמי סגנון אכילה של יותר חלבונים וירקות, בהחלט אוכלת פחות פחמימות, גם כי הן סותמות את השרוול וגם כי יש להם הרגל לקרוא לחברים. שוקולד מריר עם אגוזים של הפרה הוא אהבת חיי מרשה לעצמי בין 4-8 קוביות ביום.


"עשיתי "שולם" עם האוכל, אני מרשה לעצמי לאכול מהכל (חוץ ממה שאסור) נהנית מהאוכל, שבעה מרוצה וחשוב ביותר מאזנת, ממש כמו הדוגמניות היום אכלתי יותר - מחר מקזזת עם ספורט ואכילה מתונה יותר. אוכל היום בעבורי הוא "דלק" לגוף ולנפש הוא כבר לא אויב הוא חבר לדרך, הוא לא פרס על כל הצלחה ולא פיצוי על כל אכזבה, אוכל הוא רק אוכל.


"אני לא מלקה את עצמי בשום מצב, השלמתי עם כך שהשרוול הוא חלק מהחיים שלי ומה לעשות, החיים שלנו הם דינמיים יש בהם חופשות, יש בהם דאגה, עצב, שמחה ואני "חולה" בראש כל מצב כזה זורק אותי למקרר, היום אני יותר מודעת וערנית גם לבולמוסי האכילה, הם עדיין תוקפים אותי פחות מבעבר אבל עדיין שם ואני מגיעה אליהם ממקום אחר הם כבר לא מדאיגים אותי אני שומרת רק לא להעמיס, כבוד השרוול שלי מקבל בכל מצב.


"במקביל למדתי לנתב את המצבים הרגשיים האלה לבריחה לספורט, לכתיבה ולשיחה עם חברים. לאט לאט מנסה לשנות את האוטומט, זה לא פשוט, זו עבודה שהרי הניתוח הוא לא בראש אבל בעזרת נחישות והתמדה אני מסמנת כל פעם וי מחדש.


השנה השנייה: מתיחת בטן והרמת ירכיים


השנה השנייה של גניאר התחילה בתחושה שנשארו לה עוד שבעה קילו ליעד שהציבה לעצמה, "הם לא בדיוק יורדים, הבטן משתפלת והרגליים רחוקות מלהיות מה שחלמתי", היא מציינת.


ואז הגיעה ההארה, לדבי גניאר: "שיחה עם חברה טובה משורוולת, שסיפרה לי שעברה פלסטיקה הביאה אותי לתובנה, שהגיע הזמן לעשות צעד נוסף בתהליך, וכמו שאני יודעת הלכתי לייעוץ וסגרתי תאריך לנתוח מתיחת בטן והרמת ירכיים.


"בניגוד לשרוול, לא למדתי על הניתוח, אטמתי את אזניי ועיניי להחלמה, ידעתי שזה עוד נדבך בדרך שאני צריכה לעבור וכמה שאדע פחות במקרה הזה יהיה טוב יותר".


בספטמבר 2009 גניאר עברה ניתוח, ואלה רשמיה: "הפלסטיקה ומה שבא בעקבותיה היה אחד השיעורים המרתקים בחיי. הכאבים הפיסיים היו קשים אבל נסבלים לא הם "ששברו" את רוחי, מה שתסכל אותי ביותר היה חוסר האונים שנקלעתי אליו, פעולות בסיסיות כמו מקלחת, שירותים, קימה מהמיטה וכד' לא יכולתי לבצע לבד, אני השד משחת הבן אדם שכל דקה ביום מוקדשת למשהו - מרותקת למיטה ללא יכולת להרים את הראש מהמיטה מרוב חולשה. כאן קיבלתי את שיעור חיי, הבנתי שכאן ועכשיו עלי לעצור להפסיק לרגע את מרוץ החיים לנוח להחלים להיות בצד המקבל. כל חיי הייתי בצד הנותן תמיד הייתי שם למען כולם, תמכתי עזרתי נתתי עכשיו הייתי צריכה ללמוד לקבל מאותם אנשים נפלאים סיוע.


"המשפחה המדהימה שלי לא עזבה אותי לרגע, הבת המיוחדת שלי חבשה אותי בגבורה (להזכירם הילדה היתה בת 15 והמראה ממש לא מלבב), בעלי היקר לקח פיקוד על הבית, החברות היקרות שלי היו כולן אוזן קשבת לכל תלונה לכל בכי של כאב פיזי ורגשי, לכל עזרה עם הילדים וכל זה כל-כך לא מובן מאליו ומאוד ריגש אותי ולימד אותי שאפשר להנות, גם כשאני בצד המקבל ושזה בסדר להיות גם חולה וגם לבקש וגם להענות בשמחה.


"אני מרגישה שבעזרת הפלסטיקה בניתי לי עוד כמה אבנים בדרך לביטחון העצמי החדש שלי, היתה פה הבנה שאני שווה ואני טובה גם כשאני לא עושה וזה ממש ממש לא מובן מאליו. התוצאות של הפלסטיקה מדהימות, הבטן שטוחה וסוף סוף השוקיים כבר לא משתפשפות פשוט חלום שהתגשם. מיד אחרי ההחלמה נרשמתי לקורס מאמנים, הבנתי שהייעוד שלי בחיים זה לטפל ולעזור לאנשים להוביל אותם לשינויים של שמחה בחיים.


"התחלתי את הקורס, כשמאחוריי הרבה שנים של קורסי מודעות, קורסים מיסטיים והוליסטיים ידעתי שאני הולכת לשלב את הראש והרגש ולצעוד צעד קדימה להתפתחות האישית שלי ולקריירה החדשה שלי. במקביל עברתי שתי סדנאות סופ"ש שפתחו לי צוהר לעולם חדש ויפה יותר. עולם שבו אני ורק אני בוחרת איך יראו חיי. במקביל ללימודי האימון נרשמתי לאימון אישי בקבוצה, וכל המעטפת הזו עזרה והעצימה אותי במסע של חיי.


באוגוסט 2010 גניאר הגאה קיבלה תעודת מאמנת בשמחה: "כל הדרך של הלימודים שוב הייתה למען עצמי, שבעה חודשים בהם נעדרתי ליומיים בשבוע מהבית בשעות הערב, דואגת לבייביסטר ולא מחסירה, מתמידה ובולעת בשקיקה כל מילה, את זה לא עשיתי למען עצמי במהלך עשרים השנה האחרונות ועל זה אני אומרת לעצמי שאפו גדול. אני עושה למען עצמי וזה בסדר".


עוד קצת  על המסע


"הניתוח שלי היה פריצת דרך בחיים שלי, פריצת דרך לאהבה וקבלה עצמית פריצת דרך להבין מי היא שמחה מתחת ל-125.5 ק"ג. גיליתי שיש לי יכולות לאהוב לקבל להכיל כל אדם באשר הוא, למדתי לעשות שימוש בערכים שלי, לכתוב חזון שמשלב את אותם ערכים ושבעזרתו אקפוץ קדימה ואגשים את ייעודי בחיים.


זה המקום להודות לבית "שילובים", הבית שנחשפתי אליו במהלך התהליך האישי שלי. בשילובים עברתי את סדנאות הסופ"ש ואימון אישי בקבוצה, הסדנאות הן סדנאות אימון חוויתיות שמפילות אסימונים בראש. לפעמים מהר ולפעמים לאט, בסדנאות האלה בכיתי צחקתי השכלתי ובמיוחד בניתי את הביטחון העצמי שלי, כל פעם יצאתי מחוזקת מחדש.


"היום אני יודעת ואומרת בפה מלא שאני שווה, שאני מספיק טובה להכל, שעשיתי צעד בחיים למען עצמי ואני לוקחת אותו הכי רחוק שאפשר. מהתהליך שלי למדתי שלמרבה האירוניה לרדת במשקל היה הדבר הכי פשוט, המשקל ירד, ההתמודדות מסביב היא המורכבת ביותר. במקרה שלי ההתמודדות היא גם ויזואלית, עד היום כשאני מול המראה אני עדיין מחפשת משהו קטן ממה שהייתי פעם, הדבר היחיד שנשאר זה העיניים שגם היום ניראות גדולות יותר.


"אין ספק שהמסע הוא לידה מחדש השינוי הוא עצום וגדול ויש לו גם מחיר, חברים (אמנם מעטים אבל עדיין) נעלמו לא יכלו לקבל את שמחה החדשה, לאנשים מבחוץ אהבה עצמית והערכה נראים אגואיסטיות, הם הכירו אישה שעשתה הכל למען כולם, גם כשזה בא על חשבון עצמה ולפעמים על חשבון משפחתה, והיום אותה אישה יודעת לשים גבולות, הלב הטוב נשאר, רק שפתאום יש לו גבולות.


"בשנתיים האחרונות רכשתי לי חברים חדשים וירטואלים שחלקם הפכו לאמיתיים, חברים מנותחים ותיקים וחדשים, חברים מקומונת המעוקפים בתפוז ופורום המשורוולים באג'נדה.


"בשנה זו ניתנה לי הזכות להיות שותפה לניהול ביחד עם רועי חברי בפורום קיצורי קיבה בתפוז,  ביחד עם המשתתפים המקסימים בפורום אנו נותנים מענה ומשתפים מנותחים חדשים וותיקים מעלים דילמות ואתגרים מחיינו החדשים, בהחלט מרגישה במשפחה אחת גדולה ואהובה.


"משפחה מורחבת ומצומצמתאין ספק שלהורי היום אני מביאה גאווה, זו הגשמת חלום בשבילם שהבת שלהם תהייה "רזה", אמא שלי כבר הפסיקה לנשום בשבילי היא גאה ושמחה בהשגים שלי.


עם הבעל והילדים האתגר הוא גדול ומורכב לא ארחיב מפאת פרטיותם, ההתמודדות היא יום יומית לא פשוטה אבל האהבה מנצחת ואנו עוברים זאת בגבורה.


"לסיכום היום כשאני מביטה אחורה לא מזהה את אותה שמחה שראיתי בסרט הווידאו שהריץ אותי לחדר ניתוח.50 קילו פחות, עדיין חמישה קילו פחות מהיעד, אבל עם אהבה עצמית עצומה עם הפנים קדימה, עוברים צפונה בימים אלו עוד חלום שמתגשם , יציאה לדרך חדשה לקריירה חדשה לחיים חדשים.


בהחלט שינויים של שמחה. תודה למי שהגיע עד הלום אוהבת אתכם ומצפה לראותכם בהמשך.


לקריאת עוד סיפורי הצלחה לחץ כאן  


לקביעת תור ליעוץ: 03-7645444



      19/08/2010                    שלח לחבר                          הדפס
 
אני אדם חדש, לא הייתי עושה זאת בלי המשפחה שלי




עשיתי "שולם" עם האוכל, אני מרשה לעצמי לאכול הכל (חוץ ממה שאסור), אני נהנית מהאוכל, שבעה ומאוזנת. אני ממש כמו הדוגמניות, אם אכלתי יותר מידי ביום למחרת מאזנת עם ספורט ותזונה



הפלסטיקה ומה שבה בעקבותיה נתן לי שיעור מרתק לחיי. הפכתי מאדם שרק נותן - למדתי להיות אדם שיודע לקבל. זה היה משהו חדש בשבילי



אין ספק שהמסע הזה הוא לידה מחדש, ההורים שלי יכולים להיות גאים בי ולהגשים חלום שהבת שלהם לא "שמנה"









 
 
Google
מה הצריכה המטבולית הבסיסית שלך
מין
משקל בק"ג
גובה בס"מ:
גיל
ה-BMR שלך חישוב BMR
כמה קלוריות נחוצות
בכדי שאשמור על משקלי ?
פעילות
דרישה יומית קלוריות




דוא"ל
שם
 
ליידי אסיא אסיא מדיקל
דיאטה
קישורים
תנאי שימוש
מדיניות פרטיות
כניסה לרופאים
איך להגיע
הוסף למועדפים
כל הזכויות שמורות למרכז לטיפול בהשמנת יתר ©